היום אני רוצה לדבר על הקשר המיידי בין הצלחת שלנו לבין הביולוגיה המולקולרית שלנו והבריאות הכללית שלנו, שהשורה התחתונה שלה זה אורך החיים (life span).
אחת הדוגמאות היפות, והמאוד מאוד מדוברות היום, לקשר המיידי הזה הוא אנזים בשם החמוד Mammalian target of rapamycin, או בשם החיבה שלו mTor.
בשביל להבין אותו, בואו נדבר קודם כל על מה זה בכלל אנזים:
אנזים הוא חלבון – מולקולה גדולה שעשויה מרצף ארוך של מולקולות קטנות יותר בשם חומצות אמינו, שיודע לעשות פעולה מסויימת. רובוט ביולוגי. ממש כמו שפלאייר קאטר יודע לחתוך חתיכת חוט ברזל, ומברג יודע להבריג בורג.
אבל אם תשים בורג ליד מברג הוא יבריג אותו לבד ?
אם אתה לא הארי פוטר, אז כנראה שלא.
אז ברמה המולקולרית, אנחנו לא רק הארי פוטר, אלא דמבלדור (עם שרביט הבכור), מכיוון שאנזים (כלי העבודה), כאשר נמצא לידו האובייקט עליו הוא צריך לעבוד (מה שנקרא הסובסטרט שלו), נדבק אליו במהירות הבזק ומבצע את העבודה, לא בגלל ש״מישהו״ אמר לו לעשות את זה, אלא בגלל המבנה שלו, והאנרגיה של הסביבה !
המולקולות המופלאות האלה הן בעצם רובוט מולקולרי מטורף שעשוי ממספר אדיר של מגנטים (אטומים עם צד חיובי וצד שלילי), והמבנה הזה יוצר משיכה ספציפית ביותר, ברמת המפתח-מנעול, למולקולה המאוד מסויימת עליו האנזים צריך לעבוד. המשיכה המגנטית הזאת ״שואבת״ את הסובסטרט למקומו, ועושה עליו את מה שנדרש לעשות, כמו לחתוך אותו, להדביק לו מולקולה אחרת וכו׳.
מליוני מליונים של תגובות כאלה מתרחשות בקצה האצבע שלי רק כדי שאוכל ללחוץ על המקש של הנקודה בסוף המשפט הזה, אז תנו כבוד לנקודה.
עכשיו אפשר לחזור לאנזים mTor.
שינוי פרדיגמה מאוד עקרוני מתרחש עכשיו בהבנה הבסיסית שלנו את הבריאות, המחלה והזקנה.
הבנו שההזדקנות עצמה היא גורם הסיכון מספר אחד לרוב המחלות הקשות. מה זאת אומרת ?
גורם סיכון הוא משהו שמשפיע על הסבירות שלנו לפתח מחלה.
מכיוון שאנחנו לא רואים ילדים בגן עם אלצהיימר, או ילדות בכיתה א׳ עם סרטן שד, הבנו פתאום שההזדקנות עצמה היא גורם הסיכון הראשי לפתח את רוב המחלות שמקצרות את חיינו.
או במילים אחרות : ההזדקנות היא ה״מחלה״ האמיתית, וכל שאר המחלות שבאות איתה הם בסך הכל סימפטומים שלה.
המסקנה המתבקשת היא שיש להבין את תהליך ההזדקנות עצמו, בכל הרמות שלו, מהמולקולרי, לתאי, ועד הפזיולוגי, ולטפל בו. לטפל בשורש הבעיה, בגורם הסיכון עצמו, ולא בסמפטומים שלו (אמרתי לכם כבר שהמדע הולך ונהיה יותר הוליסטי, לא?).
מתוך ההבנה הזאת, תחום חקר ההזדקנות נמצא בשנים האחרונות בפיצוץ אמיתי ומשמעותי ביותר של ידע, ואחד הנושאים המדוברים, והאקטואליים ביותר ברמת חיי היומיום שלנו הוא, של התחום הזה, הוא פעילותו של רב-האנזימים mTor.
האנזים הזה הוא מחשב על שיודע לחוש את מצב הנוטריאנטים בתא ולהוציא החלטה מאוד מהותית בחיים של תא, ולכן בחיים של האורגניזם כולו:
אם יש שפע – התא בגדילה.
מחסור – עצירת גדילה, וסשן נקיונות ושיפוצים יסודי ברמה התוך תאית.
או גדילה או שיפוצים. עיקרון עתיק יומין והגיוני שנמצא בכל עולם החי, מחד תאיים ועד בני אדם.
מסתבר שתקופות של מחסור במזון, שבתגובה אליהן mTor, מכניס את התא לנקיון עומק, היו חלק בלתי נפרד מהביולוגיה שלנו, ושל כל היצורים על הפלנטה, מאז ומעולם. השפע הקלורי האינסופי שיש לנו היום, כמו לפתוח את המקפיא ולשלוף חמישה ליטר של גלידה Ben & Jerry's, זה חידוש, שמבחינה אבולוציונית התרחש לפני כמה שניות. האבולוציה לא ציפתה לזה, ובוודאי שהביולוגיה שלנו לא קיבלה מספיק זמן להערך לכך.
השפע הבלתי פוסק, שאומר לתא ״תגדל, תגדל, תגדל״. ומכיוון שהאבולוציה בנתה אותנו לפי עקרון ״או גדילה או שיפוצים״, אנחנו לא נכנסים לעולם לסשן שיפוצים !
mTor הוא שחקן מרכזי בסצנה הזאת.
מה שמפעיל אותו בעוצמה רבה הוא שפע של חומצות אמינו, כלומר הרבה חלבון בתזונה. בהיותו שופט על של מצב הנוטריאנטים בתא, הפעלה שלו משמעותה גדילה, ובניה, על חשבון עצירה ושיפוצים. כל עוד וחיינו בטבע, והיו לנו תקופות תדירות של חוסר חלבון, זה היה נפלא. גדלים שיש, ומנקים שאין, אבל הפעלה רציפה שלו לאורך כל החיים, מונעת את תקופות הנקיון הכל כך חשובות, והתוצאה היא הזדקנות מואצת !
ההשפעה שלו היא כל כך גדולה, שכאשר מעכבים אותו, על ידי חומר בשם Rapamicin, אחת המולקולות החמות והמדוברות ביותר בתחום היום, חיים של יצורים מתארכים, עד כדי הכפלה במקרים מסויימים !
קולטים על מה מדובר פה ?!
חומר שמעכב את mTor, עם פוטנציאל הכפלה של אורך החיים, כלומר דחייה גורפת של כל המחלות !
בקיצור, עיכוב של mTor, נהיה נושא גדול מאוד ונחשק היום בסצנת הבריאות.
ומסתבר שלא צריך מולקולות יוקרתיות כדי לעכב אותו. ניתן לעכב אותו באמצעים ביתיים לחלוטין. בתזונה !
כאמור, mTor, מופעל בתגובה לשפע חלבונים, ולכן הורדה כללית של כמות החלבון בתזונה היא כיוון מצויין. ומי שמפעיל אותו באופן ספציפי ביותר הן 3 חומצות אמינו שנקראות
Branched chain amino acids (BRCAA).
אלה הן חומצות אמינו חיוניות, כלומר הגוף לא יודע לייצר אותן, והן מגיעות אלינו בריכוזים גבוהים במיוחד ממזון מהחי, ופה נכנסים ביתר תוקף שני עקרונות :
- מידה. עודף חלבון מהחי ישאיר את mTor, במצב פעיל תמידית ויקצר את חיינו ובריאותנו !
- אם בא לכם מזון בשר, לכו על בשר אורגני, מחיות חופש שניזונות מעשב, ולא מבשר תעשייתי שתזונתו עשירה בתירס, מכיוון שתירס עשיר ב BRCAA.
אגב, אחת הסיבות שאנשים אוהבים את הבשר התעשייתי היא שהוא משוייש, כלומר, מלא שומן. זה אחד האפקטים המטבוליים של BRCAA, והפעלת היתר של mTor, ולרוע המזל, הסבירות עולה מאוד שזה גם מה שיקרה לנו אם לכם אם נאכל יותר מדי בשר מהתעשיה !
אגב, אני ממש ממש לא מטיף פה לטבעונות. אני לא טבעוני.
בשר מהתעשיה רע לחיות ורע לכם. אם בשר, אז אורגני Grass fed, בבקשה !
מאותה סיבה, גם מוצרי חלב ובייצים כדאי לצרוך בכמות לא גדולה מדי, וגם הם אורגניים וטבעיים ככל שניתן להשיג.
אחת הדוגמאות המובהקות לכך היא שבאופן גורף וברור לחלוטין בכל העולם, סנטנריאנז, אותם זקנים מופלאים שחיים מעל גיל 100, בבריאות גופנית ונפשית יפהפיה, הם אנשים קטנים ורזים, בעיקר נשים, וצריכת המזון מהחי שלהם קטנה ביותר !
והנה לכם אחד ההקשרים המידיים, והחמים ביותר מבחינה מחקרית היום, עיכוב mTor, בין הצלחת שלכם לבין הפוטנציאל שלכם לחיים ארוכים ובריאים.
בתיאבון !
קישורים
עיכוב mTor, על ידי רפמיצין מאריך חיים של עכברים באופן משמעותי:
https://www.science.org/doi/10.1126/science.1244360
https://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/acel.12380
ניסויים קליניים חדשים באדם, בכוונה לעכב את ההזדקנות עצמה:
https://www.frontiersin.org/articles/10.3389/fragi.2022.820215/full