טענה נפוצה שמגיעה אלינו מכיוון תעשיית המזון אומרת ש״קלוריה היא קלוריה״, כלומר, כל הקלוריות הן שוות מבחינת היכולת שלהן לגרום לנו להשמנה.

זה מאוד הגיוני מבחינתם לטעון את זה, כי הטענה הזאת מטילה את האחריות הבלעדית עלינו. הטענה למעשה אומרת שספירת הקלוריות היא, ורק היא, מה שמשנה. אם תאכל פחות (תכניס פחות), ותעשה יותר ספורט (תוציא יותר), אתה מסודר.

מבחינתם אין השפעה לאיכות המזון, רק למספר הקלוריות, וזאת בדיוק הסיבה בשבילם לטעון את זה….כדי שלא נראה את הקשר בין איכות המזון למצבינו הבריאותי.

הטענה הזאת היא כמובן טיפשית לחלוטין, וניתן להוכיח את זה בקלות על ידי שימוש במד-סוכר בדם.

אם הטענה הזאת הייתה נכונה, אז הגוף שלי אמור להגיב באופן זהה, מבחינה מטבולית ל 100 קלוריות מלחם לבן, בהשוואה ל 100 קלוריות של דג סלמון למשל.
כי קלוריה היא קלוריה….

אבל האמת הפשוטה, היא רחוקה מאוד מזה: בניסוי הקטן שעשיתי תוך שימוש במד סוכר רציף (CGM-continuous glucose monitor), מכשיר שמוצמד לעור ומודד באופן רציף את רמת הסוכר בנוזל הבין תאי, ומחשב לפי זה את רמת הסוכר בדם, מדדתי את רמת הסוכר שלי, שהייתה 99, ואז אכלתי חתיכת סלמון מאודה במשקל 127 גרם, שזה 265 קלוריות. 

עקבתי אחרי רמות הסוכר בדם שלי בשעות שלאחר מכן.

רמת הסוכר בדם עלתה מעט מאוד. הרמה המכסימלית הייתה 114, לאחר כחצי שעה, וירדה מהר חזרה. לאחר שעה, הרמה חזרה לנקודת ההתחלה.

לאחר שרמת הסוכר שלי חזרה לנורמה, עשיתי את אותו הדבר עם לחמניית קמח לבן במשקל 100 גרם, אף היא 265 קלוריות בדיוק.

התמונה הייתה שונה באופן דרמטי:

הסוכר שלי עלה ל 158, כלומר עליה של 60 יחידות, בהשוואה לעליה של 15: עליה של פי ארבע. בנוסף, הסוכר שלי גם נשאר גבוה לזמן ממושך בהרבה.

חשוב מאוד להבין שהעליה בסוכר היא רק תחילת המסיבה: אחריה מגיעה עליה באינסולין, ואינסולין הוא הורמון אגירה, שמסמן לגוף שלנו ״תארוז כמה שיותר מהקלוריות האלה בתור שומן, או גליקוגן. במילים פשוטות: תשמין.

מסקנה: כל הסצינה המטבולית בגוף שלנו משתנה באופן משמעותי כאשר האופי של הקלוריות משתנה, אפילו שמספרן זהה לחלוטין.

קצת היסטוריה: אחד המקורות הבולטים של טענת ״קלוריה היא קלוריה״ היא ב״מחקר״ משנות השישים שמומן על ידי תעשיית הסוכר באמריקה, ובאופן מפתיע מצא שסוכר הוא תמים לחלוטין והבעיה היא בשומנים.

הנה מאמר קטן מאוניברסיטת הרווארד, שסוקר את הפוליטיקה החשודה ביותר שעמדה במשך עשרות שנים בבסיס היסטרית ה״דל שומן״, והעדפת הסוכרים.

קישורים:

הקורס החדש שלי ״איך להאט את ההזדקנות״ : מוקדש כולו להרגלי חיים יומיומיים שפונים לתהליכים התאיים-מולקולריים העמוקים ביותר שקובעים את קצב ההזדקנות
שלנו, והפוטנציאל שלנו להימנע ממחלות כרוניות

סקירה מאוניברסיטת הרווארד על ההסטוריה המפוקפקת של ההמלצות התזונתיות