אני רוצה לדבר על אחד הנושאים החשובים ביותר, והמעשיים ביותר, לבריאותינו בעידן המודרני: תקינות דופן המעי שלנו, והקשר בין ״דליפות״ מהמעי לכמעט כל מחלה כרונית מודרנית, מהגוף ועד הנפש, מהשמנת יתר וסכרת ועד לדיכאון ואלצהיימר. זה פוסט ארוך, אבל אחד החשובים והמעשיים שכתבתי, או שאכתוב !
זה אולי נשמע קצת עצוב, אבל תכלס, אופטימיות גדולה מתחבאת בין שורות הפוסט הזה, מכיוון שאנחנו, בהרגלי חיים פשוטים, זולים ויומיומיים, יכולים (ואמורים!) לעשות צעדים אדירים לשיפור העניין, או במילים פשוטות, ממניעה ועד הקלה וריפוי של מיטב הצרות הכרוניות המודרניות.
קודם כל צריך להבין שהמעי שלנו הוא ג׳ונגל במלא מובן המילה.
זאת מערכת אקולוגית עמוסה באלפי סוגי חיידקים, וירוסים, וירוסים של חיידקים, טפילים וכל מה שכל אלה מפרישים, נושמים ומייצרים. תוסיפו לכל זה את כל מה שאנחנו אוכלים, שבמקרים רבים נע על המנעד שבין ג׳אנק לרעלים אמיתיים, ואתם מבינים שהסביבה הזאת היא רעילה באופן יוצא דופן מבחינת שאר הגוף שלנו.
עד כדי כך רעילה, שאם תוכן המעי נשפך לנו לחלל הבטן, בגלל אפנדציט שמתפוצץ, חבלה וקרע במעי וכו׳, בנאדם יכול למות בתוך זמן קצר. מספר שעות!
הסיבה לכך היא הפעלת יתר מוגזמת לחלוטין של מערכת החיסון. מערכת החיסון, אמורה להגיב ולהיפטר מגופים זרים. במקרה של דליפה מאסיבית שכזאת, נוצרת תגובה כל כך חריפה של מערכת החיסון, כנגד מגוון עצום של חומרים זרים אותם המערכת לא אמורה הייתה לפגוש….שהתגובה עצמה הורגת. זה מנגנון הגנה שמופעל בעודף קיצוני. כמו צבא שברגע אחד מפעיל את כל הנשק ביחד, בתוך מדינת הבית….
מי שאחראי להפריד את מערכת החיסון מכל הג׳ונגל הזה הוא פלא עולם בעובי תא בודד, שכבת תאים דקיקה בשם ״אפיתל המעי״, שמרפדת את כל המעי מבפנים.
השכבה הזאת היא גבול אינטליגנטי באופן יוצא דופן שמחליט לגבי כל מולקולה וכל חלקיק במעי האם הוא רשאי לעבור את הגבול, להיכנס לזרם הדם, ולשמש כמזון וכו׳, או שהוא לא רשאי לעבור, ונשאר במעי.
תאי אפיתל המעי מחוברים ביניהם בקשרים הדוקים במיוחד (Tight junctions) שהם חלק חשוב מהסלקטיביות הזאת.
וזה המקום לדבר על אחד השירותים הגדולים ביותר שעושים עבורנו חיידקי המעיים:
הם שותפים פעילים ביותר באינטליגנציה והתקינות של דופן המעי.
תקינות הגבול הזה זה אינטרס משותף, קריטי לחלוטין גם לאדם וגם לחיידק. אם מערכת החיסון תוכל להיכנס, או אם חיידקים יוכלו לצאת, התוצאה תהיה דומה: מלחמת עולם, שכאמור, במקרה חריף תביא למותו של המאכסן (האדם), ושני הצדדים יאכלו אותה….ולכן, אינטרס משותף.
שמירה על מיקרוביום תקין שומרת על דופן מעי תקינה ולהיפך. הנה פוסט עם ריכוז טיפים לשמירה על מיקרוביום תקין.
אחת הצורות הישירות ביותר בה תורמים חיידקי המעי לתקינות המחסום היא על ידי ייצור חומר בשם בוטיראט. החומר הזה, שרק סוגים מסויימים של חיידקים מועילים יכולים לייצר אותו, ואך ורק מסיבים מהצומח, מהווה לא פחות מאשר 70% מהאנרגיה של תאי אפיתל המעי, תאי הגבול הכל כך חשוב הזה (אז אם בעבר חשבנו על המיקרוביום כאוכלוסיה אופורטוניסטית שמצאה לה מקום נוח במעי, כי אנחנו מאכילים אותם…אנחנו מבינים היום שהם גם מאכילים אותנו, ושאין לנו שום קיום בלעדיהם. הם חלק מהגוף לא פחות מתאים אחרים, מה שכמובן מעלה שאלה פילוסופית על מה זה בכלל בנאדם…).
כאשר אנחנו פוגעים במיקרוביום, או ישירות בדופן המעי על ידי אכילת דברים, שמיד אפרט מה הם, נפגעת האנטליגנציה של דופן המעי, ודברים שאמורים היו להישאר במעי, דולפים החוצה – מעי דליף.
התוצאה של זה היא שחומרים ״נפיצים״ מדי (כלומר כאלה שמדליקים את מערכת החיסון), שדופן המעי ניסתה למנוע מהם לפגוש את מערכת החיסון, פוגשים את המערכת, שעושה מה שמערכת חיסון טובה אמורה לעשות, ומגיבה נגדם. היא נדלקת…מה שנקרא ״דלקת״.
לא מדובר על דלקת אקוטית, שעושה לכם חום וכאבים, אלא על מצב כרוני שעובד מתחת לרדאר, אבל ברור היום שהוא הדלק ה״סודי״ שמתדלק את רוב המחלות הכרוניות הגדולות.
זאת לא עבודה בריאה של מערכת החיסון.
המערכת נועדה להיפגש בגורם זר, להידלק, לנקות ולהירגע. לחזור למצב שלום. מעי דליף גורם למערכת לעבוד במצב ״תת-מלחמה״ במשך שנים, אפילו עשרות שנים רצוף. זאת פגיעה מהותית בתפקוד של מערכת החיסון, ולכן גורם ברור ומיידי של תחלואת גוף ונפש, וקיצור משך ואיכות החיים.
מניעת דלקתיות יתר היא לא פחות ממטרת על בבריאות האדם !!!
אחת הדוגמאות החשובות והמיידיות ביותר להבנת תקינות דופן המעי, ומה קורה כאשר הוא דולף, הוא חומר בשם ליפופוליסכריד (Lipopolysaccharides-LPS). החומר הזה הוא חלק מהדופן של חיידקים מסויימים והוא ממש חומר נפץ עבור מערכת החיסון, כלומר, מערכת החיסון מזהה אותו מיידית כחומר זר במיוחד, ומגיבה נגדו בחוזקה. כאשר המעי מתחיל לדלוף, LPS מגיע לזרם הדם ועושה בלאגן גדול מאוד, גם בגוף וגם בנפש !
מעבר לזה שהוא מעלה את הדלקתיות באופן כללי, החומר הזה מסוגל גם להפוך גם את המוח לדליף ! כלי הדם העוברים במוח מרופדים אף הם, בדומה למעי, בגבול אינטליגנטי בחיוחד שדואג שרק חומרים מסויימים ביותר יקבלו היתר כניסה לאזור המחשב הראשי. לא רק ש LPS יודע לרופף את המחסום הזה, אלא שהוא גם נכנס פנימה ומעורר, ומגביר את הדלקת במוח !
דלקת במוח היא חלק חשוב ביותר ממגוון גדול מאוד של בעיות מוחיות, מאלצהיימר ועד לדיכאון וחרדות.
למעשה, מספיק להזריק מעט LPS לאנשים בריאים, כדי שהם יתחילו לחוות דיכאון, תחושת בידוד חברתי וכו׳
עוד דרך בה מתערב ה LPS, באופן ישיר במצב הרוח שלנו, הוא על ידי שינויים במטבוליזם של הסרוטונין.
מסקנת ביניים : יש קשר הדוק ומיידי, כאן ועכשיו, בין תקינות המעי למצב הרוח והבריאות הנפשית. אם אתם סובלים מדיכאון, למשל, דאגה לתזונה והמעי, היא צעד חשוב במיוחד (נגיע בסוף לריכוז טיפים מעשיים).
מעי דליף ומחלות לב: מזכיר לכם שמחלות לב הם עדיין הרוצח מספר 1. של תרבות השפע. גם פה משחק מעי דליף תפקיד חשוב. מסתבר ש LPS נקשר גם לשומנים בדם, ששוקעים איתו בדפנות כלי הדם, ומעוררים את הדלקת המקומית, שהיא תהליך המפתח בהסתיידות עורקי הלב, שמובילה לחסימות והתקפי לב.
אנרגיית החיים: הדלקתיות הכללית שמתעוררת בעקבות מעי דליף היא גורם סיכון חשוב למחלות מטבוליות (כלומר בעיות בחילוף החומרים). אני רוצה להזכיר שהמטבוליזם שלנו משמעותו המשק האנרגטי של הגוף שלנו, איך ובאיזו יעילות הגוף שלנו יודע להפיק אנרגיה מהמזון שאנחנו אוכלים.
במילים פשוטות: אנרגיית החיים שלנו. יש קשר הדוק וברור בין דליפות של המעי ובעיות מטבוליות, או פגיעה באנרגיית החיים. פחות אנרגיה-פחות חיים, לא נראה לי שזה דורש עוד הסברים…
מעבר לשמירה על המיקרוביום שלנו, שהוא שומר סף חשוב ביותר בסצינת דופן המעי, יש גם כמה חומרים ספציפיים שהם בעלי השפעה ישירה על תפקוד המחסום:
השחקן הראשון שאני רוצה לדבר עליו, בכאב לב אישי, כי אני אופה ומגדל מחמצות נלהב כבר הרבה שנים, הוא גלוטן, והקשר שלו לחלבון חשוב במשטרת הגבולות של המעי, זונולין (Zonulin).
בסוף הפוסט יש נספח על קמחים וחיטה, ומה הדרך שכן אפשר להשתמש בזה בחיים.
זונולין הוא חלבון בגבול דופן המעי הדק, עם תפקיד חשוב בבקרה על הקשרים הייחודיים בין תאי דופן המעי. כאשר רמות הזונולין גבוהות, הקשרים ההדוקים (tight junctions) עלולים להפוך לדליפים, ולאפשר למולקולות גדולות יותר לעבור דרכן.
לרוע המזל, חלק מהגלוטן, חלבון בשם גליאדין, גורם לשחרור מוגבר של זונולין, וזאת דרך עיקרית דרכה הגלוטן משרה מעי דליף. כמובן שמנגנון הגלוטן-זונולין הוא מרכזי במיוחד, לחולי צליאק, אבל ממש ממש לא רק.
תסמונת המעי הדליף קשורה היטב גם לאלרגיות למזון, מחלות אוטואימוניות ודלקות כרוניות שונות.
אלרגיות למזון מתרחשות כאשר מערכת החיסון מגיבה לחלבון מזון שאמור היה להיות לא מזיק, כאשר הוא נשאר במעי. כאשר המעי דולף, חלבוני מזון שכאלה מגיעים לזרם הדם, שם הם יכולים להיחשב בטעות על ידי המערכת החיסונית כפולשים זרים. זה יכול להוביל להתפתחות של תגובה אלרגית.
למשל, אצל חולי אסטמה יש רמות גבוהות יותר של זונולין. והורדת רמת הזונולין היא אסטרטגיה אפשרית בהקלה גם על האלרגיה הזאת.
אנחנו שומעים רבות בשנים האחרונות על הקשר בין אוטיזם ומצב המעי. באופן לא מפתיע מסתבר שגם באוטיזם יש רמות גבוהות מן הרגיל של זונולין, וכמו כן מצטברים עוד ועוד מחקרים שמראים את היעילות של דיאטה ללא גלוטן וחלב, בהפרעות ספקטרום.
השחקן הבא שפוגע לנו בתקינות דופן המעי, הוא באופן לא מפתיע בכלל: סוכר.
מעבר לכך שעודף סוכר מעלה דלקתיות באופן כללי, סוכר משנה את האיזון של קהילת חיידקי המעיים שלנו, מה שפוגע ישירות בתפקיד שלה בשמירה על הגבול החשוב.
עוד רעה חולה הוא מזון מעובד. מזון מעובד מכיל מגוון גדול של חומרים מזיקים ורעילים בדרגות שונות. לעניינו, משפחת רכיבים רעה במיוחד היא ״מתחלבים״ (emulsifiers). החומרים האלה פוגעים ישירות בדופן המעי, משרים השמנת יתר, דלקתיות כללית, חרדות….כל טוב הארץ.
כמה שפחות אוכל מעובד, וכמה שיותר אוכל בייתי יותר טוב. בלי קשר איזה אוכל אתם עושים בבית, לא תוסיפו חומרים מתחלבים, נכון ?
מעי דליף הוא תופעה נפוצה ביותר. חשוב להבין שזה לא ״יש או אין״, אלא מה מידת הבעיה. הנה רק כמה סימנים שעלולים להעיד על מעי דליף:
* אלרגיות מזון
* אקזמה וגירויי עור
* השימוטו: תת פעילות של בלוטת התריס על רקע אוטואימוני. בהקשר הזה, גלוטן משחק תפקיד כפול:
1. הגליאדין מהגלוטן דומה מאוד לחלבון חשוב בבלוטת התריס, וכאשר הגוף מפתח נוגדנים כנגד הגליאדין, הנוגדנים האלה משמשים את מערכת החיסון כדי לתקוף את הבלוטה הכל כך חשובה הזאת.
העיקרון הזה, שנקרא molecular mimicry, סיטואציה בה חלבון מהמזון דומה לחלבון בגוף, ולכן דליפה שלו מהמעי גוררת מחלה אוטואימונית, הוא עיקרון מפתח במחלות אוטואימוניות, וזאת עוד סיבה לדאוג היטב לבריאות המעי בסיטואציות שכאלה.
2. כאמור, הגליאדין משרה מעי דליף, כך שהוא יכול לדלוף החוצה ביתר שאת, ולהשרות יצירת נוגדנים נגדו.
בקיצור, אם יש לך השימוטו על רקע אוטואימוני, דבר ראשון….להפסיק גלוטן מיד !
* דלקות מפרקים
* בעיות מעי דלקתיות (כמובן)
אגב, אם בא לכם לבקש מהרופא שלכם בדיקת מעבדה להערכת מעי דליף, הנה שתיים שניתן לבקש:
- רמת LPS
- היחס Lactose:manitol
ואחרי שדיברנו על ממה להימנע (בעיקר קמח לבן, סוכר ואוכל מעובד), הנה כמה דברים שממש כדאי לעשות:
שימרו על חיידקי המעי שלכם. זה פוסט מרוכז על איך לעשות את זה, אבל באופן ספציפי, תכניסו לחיים שלכם הרבה סיבים מהצומח, כי זה הדלק מספר 1. של החיידקים הטובים, יצרני הבוטירט, ששומרים לכם על דופן המעי.
קחו אומגה 3 : מעבר לשלל התועלות של החומר החשוב הזה, אומגה 3 גם מפחית את ריכוז החיידקים שמייצרים LPS, וגם מגדיל את כמות יצרני הבוטירט, כלומר תנועת מלקחיים איכותית על המיקרוביום ודופן המעי. (אישית אני ממליץ בארץ על אומגה גליל. אתם יכולים לקבל הנחה בקניה אונליין עם קוד הקופון: amotz100).
שמירה על משקל תקין: ירידה במשקל מקושרת לשיפור המיקרוביום ותפקוד דופן המעי. ובאופן כללי, לשמירה על חיים בריאים ברמה הגופנית והנפשית, כך שזאת ללא ספק מטרה חשובה במיוחד מכל היבט, ושווה מאוד להתאמץ בשביל זה.
הורדת הסטרס בחיים: דיברנו על איך מעי לא מאוזן גורר מוח לא מאוזן, בכן, כמו כל דבר בגוף, זה עובד גם לכיוון השני. סטרס נפשי גורם לדליפות מהמעי. לא מפתיע בכלל. כל בנאדם עם מעי רגיז יספר לכם שסטרס מדליק את התופעה. אחת הדוגמאות המדהימות לכך היא מחקר בו הראו שאפילו סטרס רגעי שנגרם מכך שאנחנו צריכים לתת הרצאה מול קהל, מעלה באופן זמני את דליפות המעי…אז בקיצור, הורדת סטרס מהחיים, חשובה גם לדופן המעי !
ספורט אירובי: ספורט הוא אחד משומרי החיים העוצמתיים ביותר הידועים לאדם, בכל רמה. באופן צפוי למדי, גם לדופן המעי, הכנסת ספורט אירובי לחיים עושה טוב.
צומות למיניהם: עוד כלי-על בבריאות האדם, שמאט את ההזדקנות ומונע מחלות כרוניות מקיר לקיר, וכמובן שגם למיקרוביום ולדופן המעי, זה עושה ממש טוב.
נספח קמח
כמו שאמרתי, כואב לי לכתוב כאלה דברים לא יפים על הגלוטן, אבל חשוב לי מאוד לציין פה שלא כל הגלוטנים נולדו שווים !!!
הקמחים של היום שונים מאוד מאוד מהקמחים אליהם התרגל הגוף האנושי, מאז שהתחברנו לחיטה, לפני כ 15 אלף שנה.
1. קודם כל, עד ממש לאחרונה לא היה דבר כזה קמח לבן. היכולת שלנו לקלף את הסיבים, ואת נבט החיטה מהגרגר היא יכולת חדשה לחלוטין, שמאפשרת לנו לשלוף החוצה את עיקר מה שטוב, ולהשאי שם בעיקר סוכר (עמילן) וגלוטן…יש אפילו מחקר אחד שהראה הגנה כללית על החיים, וספציפית מסרטן ומחלות לב אצל אנשים שאוכלים דגנים מלאים. אני רוצה לסייג את זה בכך שמחקרים רחבים כאלה על תזונה הם קשים במיוחד לניתוח בגלל אינסוף הפרמטרים הכלולים בהם, אבל עדיין זה מעניין.
2. החיטה המודרנית עברה השבחה, שמטרתה, כרגיל, היא טובת התעשיה, ולא טובת הלקוח. המשמעות היא חיטה עם תוצרת הרבה יותר גדולה לדונם, ועם הרבה יותר גלוטן.
3. בנוסף, יש את עובי הטחינה. למה אנשים שמסניפים קוק רוצים אותו טחון דק דק ?
כי ככה הוא נספג מהר יותר לדם.
אותו הדין לקמח.
הטחינה המודרנית, שהיא דקה לאין שיעור מטחינה מסורתית, גורמת לספיגה מהירה בהרבה מהמעי, מה שיוצר פיק גבוה יותר של סוכר בדם. פיקים שכאלה גורמים לנו לרעב מוגבר, דלקתיות, והרבה רעות חולות אחרות.
4. מחמצת מול שמרים: כאשר אתם קונים שמרים, יש שם יצור אחד בלבד, שמר האפייה. לעומת זאת מחמצת היא קהילה עשירה ומגוונת של אורגניזמים. המשמעות של ריבוי יצורים הוא ריבוי של אנזימים שונים לעיבוד הקמח. מגוון גדול יותר של אנזימים יוצר עיבוד עמוק יותר. בנוסף היצורים השונים מפרישים מגוון גדול יותר של חומרים מועילים אל תוך הלחם, וחלק מהחומרים האלה תורמים לנו גם אחרי שהחיידקים נאפו ומתו.
בקיצור, לחם מחמצת שונה באופן מהותי מלחם שנאפה עם שמרים.
נספח קמח. איך אפשר בכל זאת להשתמש בחיטה.
אז מה אני עושה בתור אופה וחובב מחמצות ותיק ?
אני לא צורך הרבה לחם, ואת הלחם שאני כן אוכל, אני אופה רק עם מחמצת וקמחים של יפתח. אתם יכולים למצוא אותו גם בפייס. האיש מגדל בעצמו חיטות מורשת (חיטות עתיקות, להבדיל מהמודרניות) אורגניות, טוחן את הקמח בעצמו, ומייצר את מה שאני מחשיב כקמחים האיכותיים ביותר שניתן למצוא. גם הלחמים שלו הם יצירות אומנות, ומי שאוהב לאפות לחמי מחמצת, אני הכי ממליץ בעולם ללכת לסדנה שלו. הייתי בסדנה כזאת, וזה היה מרתק. הייתי אומר שכוס קמח ממנו זה כמו כוס איווסקה משמאן פרואני…
לסיכום:
שמירה על המיקרוביום ודופן המעי הם מהדברים המועילים ביותר שאנחנו יכולים לעשות לחיינו, למניעת תחלואה ושמירה על בריאות הגוף והנפש.
הכל קשור, אמרתי כבר ?
קישורים:
הקורס החדש שלי ״איך להאט את ההזדקנות״ : מוקדש כולו להרגלי חיים יומיומיים שפונים לתהליכים המולקולריים העמוקים ביותר שקובעים את קצב ההזדקנות
שלנו, והפוטנציאל שלנו להימנע ממחלות כרוניות
להצטרפות לרשימת התפוצה וקבלת הניוזלטר השבועי ״חם ותאים״
מזון מעובד ועודף מזון מהחי, ושינוי לרעה של המיקרוביום + מזון צמחי ודגים, עושים את ההיפך
הקשר אסטמה-זונולין, או מערכת הנשימה-מעי
צריכת דגנים מלאים והסיכוי למוות מכל סיבה
ירידה במשקל מקושרת לשיפור המיקרוביום ותפקוד דופן המעי
סטרס כתוצאה מהרצאה בפני קהל, מעלה את דליפות המעי…
דיכאון וחרדה בעקבות הזרקת LPS לבני אדם !