אני רוצה היום לדבר על דבר קטן, אך עצום שיכול לשמור לנו על המוח המדהים והרגיש שלנו, כך שנוכל לעשות בו שימוש להרבה שנים קדימה, או לקצר את חייו באופן משמעותי.
למי שלא רוצה להבין את הרקע, רק לעשות, הנה הפרקטיקה כולה: תאכלו בבית אוכל
בייתי !
למי שרוצה להבין עד כמה הדבר הקטן והעתיק הזה משמעותי, הנה ההסבר:
שני מאפיינים עיקריים של אוכל תעשייתי ומעובד הוא כמויות גבוהות של סוכר, על עשרות שמותיו השונים, שניתנו לו כדי שלא נבין שדחפו לנו מלא סוכר, והרבה מאוד שמנים תעשיתיים לא בריאים כגון שמן חמניות, קנולה…
שני המרכיבים האלה יוצרים פעולת מלקחיים אכזרית על המוח שלנו, וההשפעות של הפעולה הזאת, שהן דלקתיות, עקה חימצונית וחוסר אנרגיה לתאי המוח, מקושרות בשנים האחרונות לכמעט כל מחלת מוח ניוונית, כמו דמנציות למשל, בעיות פסיכיאטריות, ובעיות מצב רוח קטנות כגדולות, מעצבות חולפת ועד דיכאון וחרדות קליניות הפרעות דו קוטב וכו׳. מי שרוצה מבוא נרחב לנושא, הנה פוסט מבוא לפסיכיאטריה תזונתית, שכתבתי גם עבור מטפלים, ולפיכך הוא מכיל הרבה קישורים לחוקרים חשובים בתחום היום, לספרים שלהם, האתרים שלהם וכו׳.
אז איך זה עובד?
ובכן, כפי שגילינו בשנים הממש אחרונות, המוח הוא חלק מהגוף….
זה אולי קצת מגוחך להגיד את זה, אבל מסתבר שהעובדה הבסיסית הזאת חמקה מתשומת הלב של הרבה מאיתנו, כולל חוקרים גדולים וחכמים.
כאשר אנחנו צורכים באופן כרוני כמויות גדולות של סוכר, הגוף שלנו מייצר באופן כרוני כמויות גדולות של אינסולין, שאחד מתפקידיו העיקריים הוא להכניס את הסוכר מהדם אל התאים שלנו, לשימוש כמקור אנרגיה מרכזי.
הנוכחות החדשה והלא טבעית הזאת של כמויות גדולות של אינסולין בדם שלנו, יוצרת מצב של עמידות לאינסולין, כלומר מצב שבו האינסולין נמצא אך היכולת של התאים להגיב אליו הולכת ויורדת. זה כמובן הכביש המהיר לסכרת מבוגרים. כאשר האינסולין לא עובד, הסוכר נשאר בזרם הדם, רמתו עולה ועולה…וזאת סכרת.
המוח שלנו, מחשב העל המופלא שקטנה בינתנו עד מאוד עדיין מלהבין את נפתוליו, דבר אחד אנחנו יודעים לגביו בבירור, וזה שהוא דורש כמויות אדירות של אנרגיה בשביל לעבוד. למעשה המוח צורך 20-25% מהאנרגיה של המזון שאנחנו אוכלים.
רבע מהמקרר והארונות שלכם, נשפכים למוח, וזאת כבר סיבה טובה לשים לב מה יש שם…
מכיוון שהמוח כל כך רגיש, כלי הדם שעוברים בתוך המוח מצופים בשכבה סופר-חכמה שיוצרים תאים מתוך המוח, כדי לאפשר אך ורק כניסה של מורשי-כניסה, אל תוך מחשב העל. המחסום הזה נקרא Blood Brain Barrier, או בקיצור BBB.
וכמו שגילינו, גם ה BBB הוא חלק מהגוף, כן ?
כאשר עודף סוכר בחיינו גורם לעמידות לאינסולין בתאים שמרכיבים את ה BBB, נוצר מצב די רע: לא מספיק אינסולין מצליח לעבור את המחסום ולהיכנס למוח.
ומה קורה שאין מספיק אינסולין במוח ?
הנה שניים מהדברים, שכל אחד מהם ממש ממש לא סבבה:
1. אם אין מספיק אינסולין, תאי המוח לא יכולים להכניס אל עצמם את מקור האנרגיה החשוב שלהם, הגלוקוז, והם סובלים ממחסור באנרגיה. מחסור שכזה מוריד את יכולת התפקוד שלהם, עד כדי להרוג אותם, תופעה ברורה באלצהיימר למשל, אבל ממש לא רק.
- אם אין מספיק אינסולין, והגלוקוז שבמוח לא יכול להיכנס לתאים, לאן הוא הולך ?
לשום מקום !
הוא נשאר במרווח שבין תאי המוח, ריכוזו עולה ועולה, והמוח שלנו הופך לאט לאט למעדן צרפתי יוצא דופן ויקר: ריבת מוח !
זה דבר רע מאוד מכיוון שלגלוקוז יש יכולת מופלאה להיקשר באופן לא ספציפי לכל מני מולקולות חשובות כמו חלבונים ו DNA למשל. כאשר זה קורה, נוצרות בעצם מולקולות חדשות, שמערכת החיסון העירנית ביותר של המוח מזהה אותן כגוף זר, ומעלה את מצב הדלקת (הפעלת יתר של מערכת החיסון, זה מה שהיא אמורה לעשות), כדי להיפטר מהגופים הזרים שבמוח.
בנוסף, ההיצמדות הזאת של הסוכר למולקולות אחרות, מה שנקרא ״גליקציה״, גם פוגעת בתפקוד של התקין של המולקולות האלה, כך שיש פה דאבל אקשן כנגד המחשב הרגיש.
והנה נקודה חשובה להוסיף למעגל הזה: אחד המנגנונים הטבעיים שמלווים את הפעלת מערכת החיסון זה הפרשה מוגברת של רדיקלים חופשיים, שאלה מולקולות לא יציבות, שמצד אחד חשובות לתפקוד מערכת החיסון, ומצד שני, מאוד פוגעניות לסביבה אם הן נמצאות בריכוז גבוה, או יותר מדי מהזמן. הסטרס המפורסם מעודף של רדיקלים חופשיים נקרא ״עקה חימצונית״, שהיא דוגמה מובהקת לעיקרון העומד בבסיס החיים:
הכל עניין של מינון !!!!
בקיצור, חוסר אנרגיה, גליקציה והרס מולקולות חשובות, עקה חימצונית ודלקתיות בתוך המוח, זה למעלה ממספיק כדי לשבש את העניינים, ומקושר היטב כמעט לכל בעיית מוח ומצב רוח מתחת לשמש.
בואו נעבור למרכיב המפורסם הבא של מזון תעשייתי: שמנים לא בריאים, שמכילים כמויות גבוהות של חומצות שומן מסוג אומגה 6.
אומגה 6 הן סוג מסויים של Polyunsaturated fats, כלומר שבשרשרת השומנית שלהם יש מספר קשרים כפולים. בניגוד לחומצות השומן מסוג האומגה 3, שהן חיוניות ביותר לפעילות המוח שלנו, עודף של אומגה 6, הוא ממש לא.
חומצות האומגה 6 יכולות לעבור את מחסום ה BBB ולהיכנס למוח ושם הן מזיקות בשתי דרכים:
1. הן מאוד מאוד לא יציבות, מתחמצנות בקלות ויוצרות ״פסולת״ שהמערכת החיסונית שלנו יוצאת להילחם בה, או בקיצור, מעלות את הדלקתיות.
- תאי המוח שלנו לא יודעים לאחסן עודך האומגה 6, ולכן, מה שהם עושים איתה, זה להשתמש בה בתור דלק. מסתבר שזה דלק מאוד מזהם. השימוש באומגה 6 בתור דלק, יותר הרבה רדיקלים חופשיים !!!!
וזה כמובן מצטרף לעקה החימצונית והדלקתיות שיותר הסוכר, והנה לכם פעולת המלקחיים האכזרית של מזון תעשייתי ומעובד: שילוב קטלני של סוכר ושמנים רעים !
אז מה לעשות ?
תאכלו בבית אוכל בייתי, עם כמה שפחות סוכר וקמח לבן, וכמה שפחות שמני מפעל צהובים ולא בריאים.
תשתמשו בהרבה שמן זית איכותי, שארצנו משופעת בו, אבל כמה שפחות לטגן.
אם זה נשמע לכם כמו טיפים קצת פשוטים, אז קבלו את אחת החדשות החשובות ביותר של השנים האחרונות:
ניסוי של חוקרת בשם Felice Jacka, שאני מגדיר אותה בשמחה בתור ג׳דיי של בריאות האדם, או Princess Lea, של התובנה של כמה חשובה התזונה שלנו לבריאות המוח שלנו.
היא למעשה טבעה את המושג פסיכיאטריה תזונתית, והראשונה שעשת ניסוי קליני שכזה, על אף הלעג של הקולגות, והתוצאות הן חשובות עד אין קץ:
בניסוי הזה, שנקרא The SMILES trial, לקחו חולים אנשויים עם דיכאון קליני, והחליפו להם את התזונה, לתזונה בייתית, לא קיצונית בשום צורה, ומאוזנת להפליא, שהגיעה היישר מהאיזור בו אנחנו גרים: הוד מעלתה התזונה הים תיכונית, אחת התזונות המועילות הנחקרות והמוכחות ביותר בעולם.
מה שקרה בניסוי הזה, ושפתח את התחום בעניין הפסיכיאטריה התזונתית היה שמעל שליש מהחולים חוו רמיסיה, כלומר, הפסקה מוחלטת של התסמינים הדיכאוניים.
אתם יודעים מה זה אומר ???
אני לא ארחיב על זה. אם אתם קוראים את הבלוג שלי, אתם אנשים מבוגרים, ויודעים בדיוק כמה מטלטל המידע הזה, וכמה מטלטל עוד יותר שלא כל רופא יודע את זה.
עוד דבר עצום שאנחנו יכולים לעשות כדי לשפר את מצב האינסולין-סוכר במוח שלנו הוא מעט פעילות גופנית. כמו שאמרנו, המוח הוא חלק מהגוף, כן? ומה שעובד על השאר הגוף, הפלא ופלא, עובד גם על המוח.
אז הנה מחקר חשוב מאוד שהראה לאחרונה שמעט פעילות גופנית, בדגש על מעט, שלא תיבהלו לי, יכולה לשקם עמידות לאינסולין שכבר התרחשה, במוחם של אנשים בהשמנת יתר, שאינם פעילים גופנית ! חשוב מאוד להבין איזה אנשים נלקחו לניסוי הזה, ולהבין שגם אם אתם ממש מבוגרים, שמנים ולא זזים, ניתן לתקן !
וזאת תכלס, אחת הבשורות הגדולות ביותר שעולות שוב ושוב מהמדע של השנים האחרונות:
ניתן לתקן !
מצב הובלת האינסולין בתוך המוח משפיע על כניסת האינסולין למוח
פעילות גופנית משפרת את כניסת האינסולין למוח
מעט פעילות גופנית משפרת את תגובת תאי המוח לאינסולין