כאשר תינוק נולד ועובר בתעלת הלידה, הוא נמרח שם בחיידקים שהולכים לייסד את קהילת החיידקים שלו. זאת מתנה בת מליוני שנים שעוברת בקפידה מאם לילד ורק בשנים האחרונות אנחנו מתחילים להבין את מלא חשיבותה. כתבתי בפוסט הזה, עד כמה זה משמעותי, ולמה נתנו לתינוקות שנולדו בקיסרי, ולכן לא קיבלו את המתנה, לאכול קצת קקי של אמא:

אחרי שהחמודי ההורס נולד, אמא ממשיכה לכוון את הרכב קהילת החיידקים בעזרת כלי עיצובי רב עוצמה – חלב אם. העיקרון הבסיסי הוא פשוט, תן אוכל מועדף על חיידק מסויים – והריכוז שלו במעי יעלה. ואכן הבנו לאחרונה שהנקה היא הגורם המשעותי ביותר בקביעת הרכב חיידקי המעי בתינוקות.

מסתבר שחלב אם מכיל מגוון של חומרים שכלל אינם אוכל לתינוק. לתינוק אין אנזימים שיכולים לפרק את החומרים האלה. למי יש ?

לחיידקים כמובן, שמשתמשים בהם כמזון, ובתהליך הזה גם מייצרים מגוון חומרים חשובים מאוד למבנה והתפקוד של התינוק.

 

והנה הופיעה לפני ימים ספורים הדוגמה היפהפיה הזאת לסיפור, בכתב העת המלכותי Nature microbiology:

החוקרים גילו שרב סוכרים מסוימים שנמצאים בחלב אם, הם מזון מועדף על משפת חיידקים חשובה במיוחד בשם Bifidobacterium (שנציגים שלה נמצאים בהרבה תוספי פרוביוטיקה), והם מתרבים בתגובה למפגש עם החלב היוקרתי. מסתבר שלחיידקים האלה יש אנזים ייחודי (שלא קיים בתאי התינוק) שיכול לשנות את המבנה של חומצות אמינו מסוימות וליצור מהן חומר שמשפיע ישירות על בריאות המעי ותקינות התגובה החיסונית ! כלומר, ההרכב של החלב משרה התרבות של חיידק מסויים, שמכיל כלי עבודה מסויים, כדי לעשות את העבודה על מערכת העיכול ומערכת החיסון !

לסיכום, אנחנו והחיידקים שלנו שותפים לדירה משחר האבולוציה. תחשבו על זה, לא חוזה של 6 חודשים. חוזה של חצי מליארד שנה לכל הפחות (שלפני זה היו 2 מליון שנה רק לחתום על הצ׳קים…). הרבה לפני שמישהו חשב שנראה ככה, הם כבר היו שם. חלק משמעותי וסודי, עד לא מזמן, בחיינו.

ולאלה מאיתנו שהפסיקו לינוק לאחרונה, ניתן להוסיף חיידקי ביפידו בקטריום איכותיים שכאלה על ידי צריכת מגוון מאכלים מותססים כגון קימצ׳י, מיסו ושאר חמוצים.