היום אני רוצה לדבר על מה שמבחינתי הוא אולי מאמר השנה של השנה החולפת.
הזכרתי אותו בעבר, אבל הוא כל כך חשוב, שהחלטתי לפרט עליו קצת יותר.
מדובר על מפגש מרגש בין שניים מהתחומים המרתקים ומשני התודעה ביותר בביולוגיה העכשווית : חיידקי המעיים, ואריכות הימים (longevity). מכל אחד מהתחומים הללו עולות כניחוחות פרחים מסקנות שעד לפני שנים ספורות היו נתפסות כמדע בדיוני טהור.
אציג בקצרה את כל אחד מהתחומים, ואז נדבר על הילד הכישרוני שנולד מהמפגש המסויים הזה ביניהם:
חיידקי המעיים : בשנים האחרונות התגלה שקהילת החיידקים שחיה במעי האדם אינה סתם קהילה אופורטוניסטית שמצאה לה בית גידול נוח, ואספקה יציבה של מזון, במעיים שלנו, אלא שמדובר על איבר אינטגרלי בגוף, שמחווט עמוק לכמעט כל היבט בבריאות האדם אותו בדקנו (ואני כותב את המילה ״כמעט״ רק בגלל הרגל הניסוח-המדעי-הזהיר, אבל אני ממש אתפלא אם יוכיחו לי שיש תחום בבריאותינו שאין לו קשר אליהם…).
השאלה המיידית העולה מהגדרת חיידקי המעיים כאיבר היא איזו פעולה ייחודית הם מבצעים, שכן איבר, בהגדרתו, חייב לבצע פעולה ייחודית.
אחד התפקידים החשובים והיחודיים של חיידקי מעי הוא תרגום מסרים מעולם הצומח ל״שפה״ אותה יכולים תאי גופינו להבין. חיידקי המעיים מבטאים מגוון של אנזימים המסוגלים לפרק ולעבד חומרים מעולם הצומח, כגון סיבים תזונתיים, שלא ניתנים לפירוק על ידי תאי גוף האדם. בתהליך הפירוק וההתססה של הסיבים התזונתיים נוצר מגוון גדול של חומרים בעלי ערך עצום בתפקוד הגוף ובריאותו, כמו למשל משפחת ה Short chain fatty acids – SCFA. מכיוון שלתאי גופינו אין את הכלים לפירוק של הסיבים התזונתיים, יוצא שאנחנו תלויים לחלוטין במיקרוביום לקבלת אותם SCFA. אם כן, ישנם מסרים מעולם הצומח (סיבים תזונתיים במקרה זה) ש״מתורגמים״ על ידי המיקרוביום לחומרים חשובים ביותר בגופינו.
נושאי-על בבריאותינו כגון תפקוד המוח [1], ״גמישות נוירונלית״ החשובה ליכולת הלמידה [2], והרכב תאי מערכת החיסון [3] מקושרים היטב להפרשתם של חומרים אלה על ידי חיידקי המעיים.
מכיוון שהרכב חיידקי המעי מושפע עמוקות מהתזונה שלנו, ומכיוון שהרכב חיידקי המעי מקושר לרבות מהמחלות הכרוניות [4] הגדולות של העידן המודרני (סכרת, סרטן, השמנת יתר, מחלות לב ועוד) התחום מביא בשורה חשובה ומעשית בהקשר לאורח החיים של כולנו.
אריכות ימים : בשנים האחרונות משתנה לחלוטין ההבנה שלנו את תהליך ההזדקנות.
בעבר ראינו את התהליך כעובדת טבע מוגמרת, מן ״עייפות החומר״ של המבנה הביולוגי, והדרדרות תפקודית כללית הנובעת ממנו. בשנים האחרונות ירדנו לעומק התהליך – להבין מה באמת קורה, ברמה המולקולרית לתא, ולאורגניזם שמזדקן, ואיך ניתן להאט או אפילו להפוך את התהליך.
גילינו גנים ספציפיים [5], חומרים ספציפיים [6], והתנהגויות [7] (כגון הגבלה קלורית, צומות וכו׳), שמאריכות באופן משמעותי חיים של יצורים.
חייבים לזכור שבטבע אין חדרי טיפול נמרץ והארכות חיים מלאכותיות. בטבע הדיל הוא פשוט : אתה שורד אם אתה בריא. גם אצל אותם Centenerians (אנשים מעל גיל 100), השומרים על בריאות מדהימה בגילאים אלה נראה שזה לא שהם יודעים להתגבר טוב יותר על מחלות הזיקנה, אלא שהמחלות האלה מתחילות אצלם בעיכוב של 30 שנה בערך.
מסקנה : אריכות ימים היא דחיה גורפת של מחלות הזיקנה. בריאות טוטאלית !
ופה הבשורה הגדולה: זה לא שאנחנו בהכרח רוצים לחיות עד גיל 300, אבל אנחנו בהחלט רוצים להיות בריאים כל עוד אנחנו חיים, וזה הפוטנציאל הגדול העולה מהתחום המרתק הזה.
אגב, לדעתו של דיויד סינקלייר, חוקר חשוב בתחום, האדם שיחיה עד גיל 150 כבר מהלך בינינו !
אז מה קרה ששני התחומים המרתקים האלה התחתנו ?
לקחו צואה מעכברים צעירים והשתילו אותה במעי של עכברים זקנים, כלומר העבירו לזקנים את חיידקי המעיים של הצעירים. התוצאה הייתה מהממת:
העכברים הזקנים חזרו אחורה בזמן מבחינת הרכב ותפקוד המערכת החיסונית, גם הכללית, וגם החלק המוחי שלה, והמדהים מכל : גם התפקוד הקוגניטיבי שלהם חזר אחורה בזמן ודמה יותר לתפקוד של עכברים צעירים.
מעיין הנעורים נובע, כצפוי, במעיים.
האם לנשנש צואה של ילדים קטנים ובריאים ??
משאיר לכם לישון על זה…
קישורים