עוד צרה צרורה שמביא שימוש היתר באנטיביוטיקה היא יצירה והשבחה של זני חיידקים עמידים.
מגלה האנטיביוטיקה, אלכסנדר פלמינג בעצמו (שגם קיבל על זה פרס נובל), הזהיר מזה שנים ספורות אחרי שגילה את אותה תגלית חשובה, בשנת 1928.
אנטיביוטיקה היא ניצחון אדיר של הרפואה המודרנית, ובמקרים רבים היא נדרשת, ומצילה חיים. הבעיה היא, כמו תמיד, מינון. אנחנו משתמשים בה יותר מדי.
למרבה האירוניה, מעבדות העל לייצור של זנים עמידים חדשים, הם בתי החולים עצמם, או ליתר דיוק, הביוב של בתי החולים. השפע והמגוון של סוגי אנטיביוטיקה שונים בביובים האלה יוצר אבולוציה מואצת – מחנה אימונים אולטרה מעודכן לחיידק. חיידק ששורד שם, כבר ראה הכל, נשאר בחיים, ויוצא לעולם כסופר-חיידק. אוונג׳ר.
החיידקים העמידים נמצאים תמיד צעד אחד לפנינו. חיידק עמיד מתגלה, ואנחנו מתחילים לעשות שמיניות באוויר איך להתגבר עליו. הבעיה מחמירה עוד יותר מכיוון שרבות מהאנטיביוטיקות עובדות במנגנוני פעולה דומים, וכך צצים להם חיידקים שיודעים להתגבר לא רק על אחת, אלא על מגוון של אנטיביוטיקות. חיידקים שכאלה, המכונים
multi drug-resistant bacteria, הם איום בריאותי ממשי בעולם כיום, ומרוץ החימוש נגדם הוא סוג של קרב ראש בראש נגד האבולוציה עצמה, אבל בגרסת הטורבו שלה, אותה אנחנו מתדלקים בעצמנו…
קישור למאמר:
https://www.cell.com/cell-host-microbe/fulltext/S1931-3128(19)30052-6