הנה סיפור שהולך לעורר עניין רב בזמן הקרוב לגבי חשיפה לקור כגישה חדשנית לטיפול בסרטן (אבל לא רק):
שינויים מטבוליים, כלומר תכנות מחדש של אופן השימוש באנרגיה, הם מסימני ההיכר המפורסמים של תאי סרטן.
אחד השינויים הבולטים והמפתיעים ביותר במטבוליזם של תאי סרטן הוא שבמקום להפיק אנרגיה מגלוקוז (סוכר הדם) בתחנת הכוח העוצמתית של התא, המיטוכונדריה, הם משתמשים בתהליך קדום והרבה פחות יעיל, שקרוי גליקוליזה.
גליקוליזה, היא צורה אחרת של הפקת אנרגיה בתא, שלא דורשת שימוש בחמצן, ובמצב נורמאלי תאים משתמשים בה בתנאי חוסר חמצן. למשל, כאשר אנחנו בפעילות גופנית מאומצת, שצורכת מהר את החמצן בתאי השריר, התאים מתחילים לעשות גליקוליזה, כי אין חמצן ואין ברירה אחרת.
זה מצב ״אין ברירה״ מכיוון שהגליקוליזה היא הרבה הרבה פחות יעילה, מהפקת האנרגיה במיטוכונדריה. היא פשוט מפיקה הרבה פחות ATP (ה״חשמל״ התאי), מכל מולקולת סוכר.
אבל תאי סרטן עושים את זה גם כשיש מספיק חמצן בסביבה, והתופעה הזאת מבלבלת קשות את החוקרים כבר למעלה ממאה שנה !
חוקר יוצא דופן לחלוטין בשם אוטו וורבורג (Otto Heinrich Warburg) גילה את התופעה הזאת, וגם קיבל עליה פרס נובל בשנת 1931.
מה היה כל כך יוצא דופן במר וורבורג ?
הוא היה יהודי הומוסכסואל, דעתן וציבורי, שקיבל אישור מהדרג הנאצי הגבוה ביותר (כנראה היטלר בעצמו), להמשיך בפועלו (אל אף שהיה הסדין האדום האולטימטיבי), ללא שתיפול שערה משערות ראשו, בגלל החשיבות הגדולה שלו למדע !
נחזור לתאי הסרטן: בגלל שיטת הפקת האנרגיה ה״לא יעילה״ הזאת, ובגלל החיים הנמרצים כל כך שלהם, תאי סרטן מוכרחים לשתות כמויות גדולות במיוחד של סוכר. למעשה הם ״מכורים״ לסוכר קשות, וזאת חולשה שהרבה חוקרים מנסים כבר שנים רבות לנצל בשביל לפגוע בהם.
אז הנה שיטה חדשה, שכמו שאנחנו אוהבים, לא מערבת כימיקלים מתוחכמים, שגם דורשים שתמכור את הבית לפעמים, בגלל מחירם המטורף.
כמו שסיפרתי לכם לא מזמן, יש לנו בגוף סוג מאוד מיוחד של תאי שומן (שומן חום) שהפעילות שלהם היא בדיוק הפוכה לזו של השומן הרגיל, הלבן. בעוד תאי שומן לבן הם מחסני אנרגיה, כלומר אוגרים שומן לניצול עתידי, תאי השומן החום הם מפעלים מטבוליים בווליום גבוה, ששורפים הרבה מאוד אנרגיה, כדי לייצר ממנה חום. למעשה זה מנגנון הגנה של הגוף כנגד קור. תינוקות, שבגיל מוקדם עוד לא ״יודעים״ לרעוד, משתמשים בהפקת החום מהשומן החום. בקיצור, תאי שומן ששורפים שומן, במקום לאגור אותו.
באופן מאוד הגיוני, הסתבר בשנים האחרונות שכאשר מתרגלים חשיפה לקור, הגוף מייצר עוד תאי שומן חום, כלומר מתייעל בהתמודדות עם קור.
ופה לב הסיפור: כדי שתאי השומן החום יצליחו לייצר מספיק חום, הם צריכים לשרוף כמויות גדולות במיוחד של דלק, או במילים פשוטות, הם צורכים המון סוכר.
מזכיר לכם מישהו ?
כמובן, את תאי הסרטן, שגם הם דורשים כמויות סוכר עצומות, וכך יוצא שהשומן החום מתחרה עם הסרטן על הסוכר בדם !
מאמר מרתק וחשוב שיצא לפני כמה שבועות (ותודה לדוד דורון מהררית שהסב אליו את תשומת ליבי), הראה שכאשר חושפים עכברים עם סרטן לתנאי קור, מפעילים אצלם את תאי השומן החום ש״שואבים״ את הסוכר מהדם ומורידים את רמתו באופן שמעכב את הגדילה של תאי הסרטן !!!
החוקרים הלכו עוד צעד בהוכחת המנגנון והראו שאם מוציאים לעכברים את השומן החום, או מאכילים אותם כל כך הרבה סוכר, שתאי השומן החום לא מצליחים ״להתגבר״ עליו, האפקט של הקור מתבטל !
הם גם המשיכו לבני אדם, חולי לימפומה, והראו שחשיפה לקור, רגוע ביותר של בסך הכל 22 מעלות (כמו מי הים בסתיו), הפעילה אצלם את תאי השומן החום והקטינה את ספיגת הסוכר על יד תאי הסרטן בגופם.
מה אנחנו לומדים מזה ?
- שחשיפה לקור הולכת להיכנס כגישה חדשנית, אורגנית ולא רעילה לטיפול בסרטן.
- שקור מוריד את הסוכר בדם !!!
- שלא צריך קור קיצוני, ולא הרבה זמן בשביל להפעיל את זה. בניסוי הזה השתמשו בקור רגוע במיוחד, ובסך הכל 7 ימים עוקבים של טיפול.
- ומכיוון שכך, טיפול בקור, הוא גם אסטרטגיה מבטיחה לטיפול בסכרת והשמנת יתר (הנה מאמר סקירה בנושא)
קישורים:
הרצאת ״איך להאט את ההזדקנות״, עם סאונה וטבילה קרה: ערב של בריאות טוטאלית מעשית בטירה צלבנית מהמאה ה-11. שבת 26.11.22
הסיפור הייחודי של אוטו וורבורג והנאצים